מורשת תרבותית בלתי מוחשית מסורתית ויצירה אמנותית
מדיום ליבה עבור "ארבע הרקמות המפורסמות": רקמת סו נותנת עדיפות לגימור "שטוח", תוך שימוש ברקמה שטוחה כדי להציג את המרקמים העדינים של פרחים, ציפורים ודמויות. רקמת שיאנג שואבת טכניקות ייחודיות-כגון "תפר פרווה מדובלל" (*pengmao zhen*)-מרקמה שטוחה לשכפול מציאותי של פרוות בעלי חיים. רקמת ג'ינג משלבת תפרים שטוחים עם טכניקות-שכבה זהב כדי להדגיש אווירה של שפע אימפריאלי. רקמת גואנג משתמשת ברקמה שטוחה כדי לבצע את אזורי היסוד של דפוסים, המשמשת כטכניקת בסיס השכבה-לעבודות רקומות מסורתיות.
רקמה אתנית ואזורית: בתלבושות של קבוצות אתניות כמו מיאו, דונג ו-הה, רקמה שטוחה מיושמת באופן נרחב על גופם של בגדי טקס, שרוולים, בסיסי צווארון וערפדות נעליים; עיצובים אלה כוללים לעתים קרובות מוטיבים של בעלי חיים ואנושיים בשילוב עם דפוסי פרחים, היוצרים סגנון נועז ולא מעוטר. היצירה המונומנטלית של "מאה סוסים" (*Baijun Tu*) שנוצרה באמצעות טכניקת רקמת זנב הסוס של אנשי שואי משתמשת גם ברקמה שטוחה כדי למלא את הקומפוזיציה, ומגדירה בבירור את השרירים של הסוסים.
חפצים קלאסיים ויצירות נושאיות: שברי "רקמת ערימות" (*purong xiu*) שנחשפו מקברי מאוואנגדוי האן בצ'אנגשה מספקים עדות פיזית לרקמה שטוחה ששימשה לקישוט ארונות הקבורה הפנימיים של אצילים בתקופת שושלת האן המערבית. רקמת Taoyuan משלבת רקמה שטוחה עם טכניקות "פיצול-חוטים כדי להשיג עיבוד ריאליסטי של גווני העור והבגדים בעבודות בנושא תעופה וחלל.





